הצוואה הכי נפוצה בישראל היא גם, לפעמים, היקרה ביותר

איך צוואה שבה כל הילדים מקבלים הכל בחלקים שווים עלולה לעלות ליורשים שלכם מאות אלפי שקלים במס, ולמה דווקא הנכדים הם הפתרון

רוב האנשים שמגיעים אליי לעריכת צוואה יודעים בדיוק מה הם רוצים. הכל בחלקים שווים בין הילדים. בלי העדפות, בלי ויכוחים, בלי פתח לסכסוך. זו צוואה הגיונית, הוגנת, ולרוב גם נכונה. אבל היא בוחנת רק חצי מהתמונה. היא שואלת מה היורשים יקבלו, והיא לא שואלת כמה הם ישלמו כשירצו למכור.

וזה בדיוק ההבדל בין צוואה רגילה לבין מה שאני קורא לו צוואה חכמה.

נתחיל מהמקרה שבו אין בעיה

אם בבעלותכם דירה אחת בלבד, ואתם מותירים אותה ליורשים, כנראה שאתם לא צריכים את המאמר הזה.

החוק מאפשר ליורשים להיכנס לנעלי המוריש. בתנאים שבחוק, ובעיקר כשהמוריש הותיר דירת מגורים אחת והיורש הוא בן זוג, צאצא או בן זוגו של צאצא, היורשים יכולים למכור את הדירה בפטור ממס שבח, כאילו המוריש עצמו מכר אותה בחייו. יש תקרה, והיא מתעדכנת מדי שנה, אבל עבור רוב המשפחות היא מכסה את מלוא שווי הדירה.

מקרה פשוט, פתרון פשוט. אפשר להמשיך הלאה. הבעיה מתחילה בשתי דירות ומעלה, כאן החוק מפסיק לעזור.

פטור דירת המוריש מותנה בכך שהמוריש הותיר דירת מגורים אחת. אם הותרתם שתיים, שלוש או ארבע, הפטור הזה פשוט לא חל. לא על אף אחת מהן.

עכשיו תוסיפו לזה נתון שכיח: הילדים שלכם כבר בעלי דירות. אם אתם בני שבעים או שמונים, הילדים שלכם בני ארבעים וחמישים, ורובם כבר קנו דירה בחיים שלהם. משמעות הדבר שאף אחד מהם לא יכול להשתמש גם בפטור דירה יחידה שלו.

התוצאה: כל אחת מהדירות בעיזבון תימכר בחבות מלאה במס שבח, וכל אחד מהיורשים ישלם על חלקו.

כמה זה בפועל ?

נניח עיזבון ובו שלוש דירות וכספים. אחת מהן נרכשה בשנת 2016 בשני מיליון שקל, ושוויה היום שלושה וחצי מיליון.

השבח הוא מיליון וחצי שקל. במס של עשרים וחמישה אחוזים, מדובר בכשלוש מאות שבעים וחמישה אלף שקלים. על דירה אחת.

הערה חשובה: אם הדירה נרכשה לפני שנת 2014, החישוב שונה. חלק מהשבח שנצבר עד ה-1 בינואר 2014 פטור ממס, והחיוב חל רק על החלק היחסי שנצבר מאז. בדירות ותיקות המס יוצא נמוך משמעותית ממה שאנשים מניחים. לכן, ככל שהדירות בעיזבון ותיקות יותר, כך התכנון שאתאר כאן פחות קריטי, וככל שהן נרכשו בשנים האחרונות והשביחו, כך הוא שווה יותר.

זה לא תכנון שמתאים לכל אחד. הוא מתאים למי שיש לו נכסים מרובים שנרכשו יחסית לאחרונה.

וכאן נכנסים הנכדים

נכד הוא צאצא, ולכן הוא כשיר להיות יורש לכל דבר ועניין.

הרעיון פשוט: אתם מותירים לילדים את עיקר העיזבון בחלקים שווים, בדיוק כפי שתכננתם, ובמקביל מורישים לכל נכד סכום כספי. הסכום לא צריך להיות גדול. כמה אלפי שקלים לכל נכד מספיקים.

הסכום איננו העיקר. העיקר הוא שהנכד הוא צד לצוואה.

למה זה משנה ?

חלוקה ראשונה של נכסי עיזבון בין יורשים, ללא תמורה שמגיעה מחוץ לעיזבון, אינה נחשבת מכירה לצורך מס שבח. במילים אחרות, היורשים רשאים לשבת אחרי מאה ועשרים ולערוך ביניהם הסכם חלוקת עיזבון, ולהחליט שהחלוקה בפועל תהיה שונה מהחלוקה שעל הנייר, בלי שהמהלך עצמו ייצור אירוע מס.

עכשיו יש לכם כלי. במסגרת הסכם חלוקת העיזבון אפשר להחליט שדווקא הנכד, זה שהיום בן עשרים ואחת ואין בבעלותו שום דירה, יקבל את אחת הדירות במלואה. והוא ימכור אותה בפטור דירה יחידה שלו.

המשפחה שקיבלה בשל כך פחות איננה מפסידה. באותו הסכם עצמו היא מאוזנת: חלקים גדולים יותר ביתר הדירות, וחלק גדול יותר בכספי העיזבון. בסוף היום כולם מקבלים את אותו שווי כלכלי, רק שבדרך נחסך מס.

שתי נקודות שחייבים לדייק בהן:

הנכד חייב להיות מעל גיל שמונה עשרה. קטין נמנה על התא המשפחתי של הוריו לעניין מיסוי מקרקעין, והדירה שתועבר אליו תיוחס להם. אם הנכדים שלכם קטנים היום, זה בסדר גמור, הצוואה נערכת להיום והמימוש יהיה בעוד שנים. אבל אם המימוש יגיע מוקדם מדי, התכנון לא יעבוד.

מדובר בפטור האישי של הנכד, לא בפטור דירת מוריש. הנכד מוכר כבעל דירה יחידה, על כל התנאים והתקרות שנלווים לכך, לרבות דרישות תקופת החזקה. זה לא פטור אוטומטי, וצריך לבדוק אותו לגופו במועד המכירה.

ויש נקודה שלישית, לא משפטית אבל לא פחות חשובה: הכנסת נכדים לצוואה משנה את מאזן הכוחות המשפחתי. יש משפחות שבהן זה עובד בלי חיכוך, ויש כאלה שבהן זה פותח דלת. את זה צריך לשקול לפני, לא אחרי.

מה לעשות עם זה?

אם יש לכם נכס אחד, אין כאן שום דבר שדורש טיפול.

אם יש לכם שניים ומעלה, שאלו את עצמכם שלוש שאלות: מתי נרכשו הנכסים, האם ליורשים שלכם כבר יש דירות משלהם, והאם יש בדור הצעיר מישהו שאין לו.

אם התשובות מצביעות על בעיה, זה בדיוק העיתוי לטפל בה. לא אחרי מאה ועשרים, כשהיורשים כבר כבולים למה שכתוב בצוואה.

צוואה חכמה אינה צוואה מסובכת. היא צוואה שנערכה מתוך מחשבה גם על יום המכירה, ולא רק על יום החלוקה.